תכשיט הוא דרך להיות ראש שבט – לפחות מבחינה חזותית.

האהבה שלנו לאוצרות עתיקה מאוד. הומו ספיינס הופיע לפני מיליוני שנים – וכבר אז ענד תכשיטים.
התכשיטים הופיעו לפני הכסף. התשוקה שלנו לקשט את עצמנו, לשמור בבית אבנים יפות, להעניק אותן כסימן להעדפה – נעלמת בערפילי הזמן.

כמה שלא יחפרו הארכיאולוגים – בכל מקום מוצאים תכשיטים.
לא הכתב, אלא התכשיטים הם שעושים אותנו אנושיים. תכשיטים הם גם שפה – שיצרה את האמנות.
מה לקחנו ממצרים? זהב וכסף.
(הספר עדיין לא היה – אז שמרנו את הדבר היקר ביותר שהיה.)

כל העמים הקדומים שאפו להשיג עוד זהב ואבני חן, וליצור מהם יצירות מרהיבות שהיללו מלכים ואלים. הם האמינו בכוחות ההגנה של אותם פריטים.
תכשיטים נחוצים לכולם – גם למלכים וגם לאיכרים.
למה? כי כל אחד מאיתנו צריך את היצירה האישית שלו, את הסוד שלו, את האוצר המלכותי שלו.
כי כל אחד הוא מלך בממלכה שלו, וראש שבט משלו.

גם בילדותי משכו אותי כל הדברים הזהובים, וגם הכסף והעומק השקוף והמסתורי של האבנים.
גם הארכיאולוגיה, וגם החלומות על מעמקי המערות.
ואני לא היחידה – כל האנושות עוסקת בזה. אנחנו נמשכים לסוד, ליופי ולערך של הדברים האלה.

אם כילדה חלמתי על שרשראות משיניים וטפרים של דוב, כדי להיות כמו ראש שבט אינדיאני –
אז כשגדלתי, רציתי להיראות כמו בתו של ראש השבט.
ולכך דרושים רובינים, פנינים וזהב.

אנחנו צריכים את הנגיעה הזהובה הזו מעל ההופעה שלנו –
גם נעלי ספורט, גם עקבים, גם שמלה, גם ג’ינס, קטיפה, סאטן ומשי –
הכול זקוק לפריט קטן אחד שיאחד את הכול.

הסוד של תכשיט טוב – הוא באבנים, זהב, כסף, חומר טבעי.
אפילו במאה ה־16 וה־17, צורפים שאבו השראה מהטבע, מצורת האבנים והפנינים –
ועיצבו תכשיטים בצורת פרחים ופילים.
וכמובן – רצו להנציח סמלים דתיים ודיוקנאות של אהובים.

כי אנחנו – בני אדם. וחשוב לנו לקשט את החיים שלנו בדימויים בעלי משמעות,
להביע את האמונה שלנו, להגן על עצמנו ממה שאנחנו לא מבינים,
ולהעביר לעולם דרך העיניים מסר על המעמד שלנו ותפיסת העולם שלנו.

ואני – מתווכת.
החיבור האינטואיטיבי שלי לאבנים ולמתכות מאפשר לי לזהות את הסוד הטמון בהן,
לחבר ביניהן ולחשוף אותו – אבל בצורה מסתורית, תוך שמירה על תחושת סוד ונבחרות.

מה שאני עושה – אלו פריטים שמשקפים אתכם.
קיבלתי כל כך הרבה תגובות מלקוחות שסיפרו איך מבטים של אחרים השתנו – איך צמח בהם כבוד, רק כי ענדו תכשיט שלי.
הם קיבלו פריט שהדגיש את הייחודיות שלהם –
ובו בזמן עזר להם למצוא הבנה בעיני מי שמבין.
לעיתים קרובות, אנשים שמטיילים הרבה בעולם מזהים מיד את היד של יוצר ייחודי.
זה מה שקורה כשמשלבים פריט עם משמעות בתוך ההופעה האישית.

לא כל יצירה בעבודת יד אני רואה ככזו שיכולה לשאת ולהעביר את הקוד של ייחודיות אמיתית.
אני לא עובדת מהר, ולא עושה חזרות – חוץ מווריאציות עיצוביות.
אני יוצרת ארטיפקט ייחודי.

אני משתמשת בכמה עקרונות:
🔹 לחשוף את הייחודיות של האבן – כולל הפגמים, הסדקים, חוסר האחידות – כי זה מה שעושה אותה חד־פעמית.
🔹 להרגיש עדינות של פלטת צבעים – שלא יהיו שילובים “פופסיים.”
🔹 כל פריט מכיל מנגינה – יש בו קצב וצבע.
🔹 להשתמש בספריית הדימויים שבראשי כדי להעניק עומק.
כל דימוי מגיע עם סיפור, וצריך לדעת לשלב אותו נכון.
🔹 לא להעתיק דברים שראיתי – אלא לפתח שפה אישית.
אני מתחילה מסקיצה, בוחרת אבנים, ורק אז מרכיבה הכול יחד.
🔹 אני תמיד רואה בעיני רוחי את האדם שיכול לענוד את זה –
ובדרך כלל – זה בדיוק האדם שמגיע לזה.

וכך אני יוצרת סיפור –
סיפור שתרצו לקרוא… וללבוש… שוב ושוב.
ועכשיו, אני ניגשת לכתוב את הפרק הבא. 💫